מירב יעקב חורשת נ' פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו ואח'

פסק דין

רקע

לפני תביעה לפיצויים מכוח חוק חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975

גברת מירב יעקב חורשתי (להלן "התובעת") ילידת 1967, אם לשלושה ילדים שמקצועה גננת.

ביום 02.07.2002 נהגה התובעת ברכב מסוג פיאט מ.ר 37-017-05 ברחוב חטיבת הנגב באילת התנגש ברכבה רכב אחר מאחור (להלן "התאונה") .

מיד לאחר התאונה הועברה התובעת לחדר מיון בבית החולים יוספטל באילת ושוחררה לביתה באותו היום עם צווארון.

כב' הש' מיכל שריר נתנה פסק דין חלקי במעמד הצדדים ביום 23.3.2009 הקובע את חבותן של הנתבעות ובשל כך אדון בגובה הנזק בלבד.

ביום 05.05.2010 הוריתי להעביר את התיק למנ"ת להליך גישור יזום אולם גישור זה לא צלח והצדדים (כל אחד בתורו) דחו את הצעות הפשרה שהציע בית המשפט.

הנכות הרפואית

עם הגשת התביעה הוגשה בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומים אורטופדיה והנוירולוגיה כמתחייב מתקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986.

כב' הש' שריר מינתה ביום 28.11.2007 כמומחה רפואי בתחום האורטופדיה מטעם בית המשפט את ד"ר לוינקופף משה.

באשר למינוי נוירולוג קבעה כי לא קיימת ראשית ראיה לצורך מינויו ודחתה את הבקשה.

ד"ר לוינקופף העריך בחוות דעתו את דרגת נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת, בגין פגיעה בעמוד שידרה צווארי בתאונה בשיעור של 5%.

ב"כ הנתבעים המלומדת ביקשה לזמן את המומחה לחקירה ובחלוף הזמן ובשל קושי במציאת מועד המקובל על כולם זנחה את בקשתה זו. או אז, ביקשה ב"כ התובעת המלומדת את חקירת המומחה. המומחה נחקר לפני ביום 08.03.2011 ואז גם סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם בע"פ.

באשר לנכות הרפואית ככלל, נוטים בתי המשפט לאמץ את הממצאים שאותם קבעו המומחים ואת מסקנותיהם. אולם, יתכנו מקרים בהם אין מנוס מסטייה מקביעות המומחה, כאשר קיימות ראיות בעלות משקל מהותי המצדיקות זאת. במקרה דנן המומחה נחקר ארוכות והותיר בי רושם מקצועי ומהימן ומסקנותיו הרפואיות נתמכו כדבעי בחומר הרפואי ובתקנות המל"ל. משכך אין מנוס מהמסקנה שמתקיים הכלל ולא החריג לכלל וע"כ לא מצאתי לנכון לסטות מחוות הדעת האובייקטיבית והמקצועית של המומחה.

הנכות התפקודית

ב"כ התובעת המלומדת טענה בתחשיבי נזק של התביעה ובסיכומיה כי נכותה התפקודית של התובעת, בשל הפגיעה, גבוהה בשיעור ניכר מזו הרפואית – בה לא ניתן משקל מספיק לכאבים העזים מהם סובלת התובעת מזה כמעט כעשור ועל כאבים אלו מטופלת התובעת במרפאת כאב שנים רבות. היא גם מקבלת זריקות חודשיות בצווארה. לטענתה הכאב משפיע על כושר הריכוז בעבודה וכן על כושר ביצוע המטלות היומיומיות. לחיזוק דבריה הביאה ב"כ התובעת המלומדת מתשובתו של המומחה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו.

מנגד טענה ב"כ הנתבעים המלומדת כי מהראיות האובייקטיביות בחוות דעתו של המומחה עסקינן בפגיעה קלה ואפילו קלה ביותר כאשר ההיבטים התפקודיים של הנכות אינם עולים מעבר לאי נוחות מבחינתה של התובעת.

הלכה פסוקה היא שיש והנכות הרפואית משקפת את מידת הפגיעה בכושר תפקודו השתכרותו של הנפגע, ואזי הנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית. אך ייתכנו גם מצבים אחרים, בהם בית המשפט יסטה מאחוזי הנכות הרפואיים ויקבע אחוזי נכות תפקודיים נמוכים או גבוהים יותר.

לדידי במקרה דנן על אף הכאבים מהם סובלת התובעת לא שוכנעתי שיש בהם כדי לפגוע בתיפקודה מעבר לשיעור הנכות הרפואית ולא הובאו ראיות מספיקות לקשר בין הכאב לתפקודה היום יומי. אשר על כן אני מעמיד את הנכות התפקודית בשיעור זהה לנכות הרפואית הצמיתה דהיינו 5%.